ערן אינדיג

להומאופתיה הגעתי בדרך פתלתלה למדי.

לפני הרבה שנים סבלתי מכיב קיבה, הצריבות הטרידו אותי בכל היום ובעיקר בשעות הקטנות של הלילה ובהמלצת גסטרואנטרולוג התחלתי ליטול תרופות נוגדות חומצה אשר הקלו על הצריבה ושיפרו את המרגש כל עוד נטלתי אותם אך משעה שהפסקתי לקחת אותן חזרו הכאבים.

פניתי שוב לרופא, תיארתי לו את המצב ושאלתי לעצתו. הוא טען שעליי להמשיך תרופות. "עד מתי?" שאלתי. והתשובה לא איחרה לבוא: "אם צריך, אז לכל החיים".

יצאתי מזועזע, לא הייתי מסוגל לקבל את התפיסה שאני, בחור צעיר ובריא בדרך כלל, צריך להתחיל כבר בשלב זה ליטול טיפול תרופתי לכל החיים. החלטתי לבדוק את הנושא יותר לעומק ודי מהר גיליתי שלא מדובר בגישה של רופא בודד אלא שזהו הפתרון המוצע לחולים רבים ומאז התחיל לנקר בראשי הרעיון שחייבת להיות גישה אחרת, רפואה אחרת, רפואה שיורדת לשורש הבעיה, רפואה שבאמת מרפאת.

מאז השנים עברו, וכאדם שאוהב לעבוד עם הראש באופן שיטטי ולוגי בחרתי ללמוד ראיית חשבון ועבדתי במקצוע מספר שנים אולם העיסוק לא מילא אותי והחלטתי לנסות ולממש את אותו חלום ילדות על רפואה אחרת. נאמן לגישה של "שתי רגליים על הקרקע" גם בתחום הזה חיפשתי שיטה שעבודת בצורה שיטתית תוך שימוש במושגים ברורים והגיוניים.

לאחר חיפוש מעמיק בחרתי במסלול של לימודי הומאופתיה במשך ארבע שנים במכון הישראלי להומאופתיה בניהולו של שמואל שלו. הלימודים העיוניים היו מאתגרים מחשבתית ושוברי מוסכמות בפשטות שבהם, שכן העיקרון ההומאפתי פשוט למדי, ובמורכבות שבהם, שכן היישום של של אותו עיקרון הוא מאוד מורכב. את ההבנה שההומאופתיה גם עובדת תכל'ס בשטח קיבלתי רק בשלב הסטאז' במרפאת בית הספר; חבריי ואני נדהמנו להיווכח פעמים רבות בההצלחת ההומאופתיה גם במצבים בהם כל השיטות האחרות כשלו.

כחלק מאותו חלום לקדם רפואה אחרת נסעתי בשנת 2013 להתנדב כהומאופת בקניה, אפריקה. לאחר שלמדתי כמיטב יכולתי את המאפיינים הבריאותיים והתרבותיים של המקום הרגשתי מספיק בטוח בכדי ללמד הומאופתיה בכיתות הלימוד בבית הספר 4kenia וכן ללוות ולהדריך סטודנטים והומאופתים מקומיים בקליניקה. שימח אותי לראות שגם במצבים קשים ותנאי טיפול שאינם אידיאליים, הומאופתיה עוזרת.

לימודי הומאופתיה

צור עמי קשר

*שם: *מס' טלפון: דוא"ל:
סיבת הפניה *עיר מגורים:

 

One thought on “אודותיי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *